דרום אפריקה - מרכז שיקום לחיות בר

"במרכז נמצאות חיות רבות, רובן נפגעו בטבע כתוצאה מפגעי האדם ומצאו בית חם במרכז, חלקן מיועדות לשחרור חזרה לטבע. במרכז מגוון חיות גדול: אריות, נמרים, צ'יטות, צבועים, זאבים טלואים, קרקלים, מגוון נשרים ועיטים, ינשופים שונים, גיריות ועוד.. בשהותי שם טופלה במקום גם קרנפית תינוקת שנזנחה ע"י אמה.
 
המתנדבים נחמדים וחברותיים וקשרי ידידות נרקמו עם אנשים מעבר לים.
במקום יש צוות עובדים הכולל מנהל, מזכירה, מארגני סטודנטים, וטרינרית, צוות מדריכים וצוות גדול של עובדים האחראי על תחזוקת המקום. הצוות נחמד ומשוחרר והאווירה בין הסטודנטים לאחראים הוא קשר מכבד וחברותי.

בשהותי שם היה עלינו לקבוע משמרת לשמור על 2 גורי צ'יטות ועל גורת קרנף.
החוויה במקום הייתה בשבילי נהדרת. להיות מוקף מבוקר עד ערב בחיות, להיות במגע קרוב עם רוב החיות במרכז, להירדם לקול שאגת האריות והצבועים גרמו לכך שהסתובבתי עם חיוך גדול מרוח על הפנים רוב היום.
 
אם אתם נהנים ממגע קרוב עם בעלי חיים, רוצים לראות את הכוכבים בשמיים כמו שמעולם לא ראיתם אותם, מחפשים חוויה חד פעמית השונה שוני מוחלט מספארי באפריקה או טיול כתייר בשמורות טבע, אני ממליץ בחום על התנדבות במרכז זה."
זיו הרפז, יולי 2010

"מרכז השיקום לחיות בר נמצא בצפון מזרח מדינת דרום אפריקה. הגעתי לשם בסוף מה שבאפריקה נקרא "חורף" ואצלנו נקרא קיץ, העונה היבשה והחמה. עובדת של המרכז אספה אותי משדה המקומי ביום רביעי בצהריים והכירה לי את שאר המתנדבים, שהיו באותו זמן בעיירה וערכו קניות בסופרמרקט. נסענו בחזרה למרכז ושם עברתי סיור מקדים, קיבלתי חולצות לעבודה והוצבתי באחת מקבוצות העבודה. אז פגשתי לראשונה את הקרנף התינוק, שבהמשך קיבלתי אחריות עליו. בסיור הראו לי את בעלי החיים הרבים שיש במרכז, מעופות דורסים וציפורי שיר ועד לאריות ולצבועים. התנאים במקום טובים מאוד. קיבלתי מיטה בחדר המשותף (יש חדר אחד לבנים ושניים לבנות, ובכל חדר ישנים כמה אנשים), יש מקלחות עם מים חמים ושירותים נקיים, חשמל בחדרים וחדר אורחים הכולל עמדת אינטרנט, מקרר עם אוכל וספות. באותו ערב הלכנו באופן מיוחד לאכול במסעדה מקומית, בחינם.
 
העבודה מתחילה בשבע בבוקר וכוללת ניקוי הכלובים והאכלה. בקבוצת העבודה שלי הייתי אחראי על הפניניות, הינשופים, גיריות הדבש, הזאבים הטלואים והנשרים. כל בעל חיים דורש טיפול מעט שונה מהאחרים ועם הזמן לומדים להכיר אותם מקרוב ולדעת למה לצפות מכל אחד. אחרי שסיימנו עם החיות היינו מנקים את המרפאה ואז הולכים לאכול ארוחת בוקר בסגנון אנגלי בבית ההארחה הסמוך, שנמצא בלב אזור מיוער המאכלס המוני קופים. בשעה 9:30 היינו מתאספים שוב במרפאה ויוצאים לשאר העבודות- בדרך כלל עבודות נקיון של הכלובים הגדולים או של כלובי ההאכלה. 

"הזכרתי מקודם את הקרנף. שמו היה תאבו והוא נמצא בגיל יומיים לאחר שאימו מתה או נטשה אותו. כשראיתי אותו לראשונה הוא היה בן חודשיים וכבר שקל למעלה ממאה ק"ג. התנדבתי לשמש לו אימא חורגת יחד עם עוד שני מתנדבים. בילינו איתו, במשמרות, את כל היום וכל הלילה. כל 4 שעות היינו מאכילים אותו בחלב, דאגנו שירוץ וישמור על כושר ועשינו לו אמבטיות בוץ בשעות החמות. בלילות היינו ישנים איתו במרפאה ומנסים (לא תמיד בהצלחה) לגרום לו להשתין לתוך הדלי ולא על הרצפה. תאבו היה יצור מקסים עם אופי חזק ועליז, ואליו אני מתגעגע יותר מכל.
 
מלבד העבודה השגרתית היו פעילויות רבות שיכולנו להשתתף בהן. היינו יוצאים בקבוצות קטנות לסיורים רגליים באזור הסוונה עם פקח שהיה מלמד אותנו לזהות עקבות בע"ח ואיך לעקוב אחריהם. מחוץ למרכז השימור היה אגם עם שני היפופוטמים ותנין. כדי לראות אותם מקרוב היינו נוסעים לשם ומפזרים להם אוכל, שלעיתים קרובות משך את שאר בעלי החיים, כך שהיינו רואים זברות, גנו, חזירי יבלות, קרנפים והיפופוטמים, כולם באותו מקום ומחכים לקבל מזון. בילינו יום שלם בפארק קרוגר ובשמורה נוספת באזור, הפלגנו במעבורת בנהר הבלייד, ביקרנו בפארק הזוחלים ועוד. בנוסף קיבלנו הרצאות על שימור טבע, שהיו מאוד מאירות עיניים וגרמו לכולנו להבין כמה מעט בעצם ידענו על הנושא.

לסיכום, הייתי ממליץ בחום לכל חובב טבע להגיע להתנדבות במרכז השימור, אם אפשר לפרק זמן של חודש ומעלה, משום שהדבר המצער ביותר שם הוא לעזוב את המקום."
אסף, ספטמבר 2009