אחד המקומות המדהימים והמרתקים ביותר. וזה לא רק בגלל העבודה עם החיות המדהימות הנמצאות שם, וזה לא רק בגלל מגוון המתנדבים מכל העולם שבאים ותורמים מכספם ומנשמתם, וזה לא רק בגלל הצוות הנפלא שמחזיק ומתפעל את המקום - זה גם ובעיקר בגלל החזון שנולד בחווה נידחת בנמיביה לפני כמה עשורים וגדל והתפתח למה שהוא - מקלט - מגן - לחיות הבר. החזון הזה ואיתו תוכנית ההתנדבות המפוארת מעניקים לכולם ובעיקר למתנדבים שרובם צעירים ערכים לחיים - ערכים לנתינה, ערכי שמירת טבע ואהבת בעלי חיים.
לגבי, זהו חלום של שנים רבות שהוגשם ובצורה הטובה ביותר. שלא תחשבו שזה פיקניק! זוהי עבודה קשה בכל שעות היום, סוגי ומגוון העבודות רב מאד, החל מהכנת אוכל והאכלת החיות השונות, דרך נקיון המיכלאות, התיידדות עם בעלי החיים בשעות המנוחה שלכם, הוצאתם ל"טיולים" ותארו לעצמכם אתכם הולכים ב-בוש האפריקני שעליכם רוכבים שני בבונים קטנים או גדולים, או שאתם הולכים לצידה של צ'יטה יפיפיה או קרקל ארוך אוזנים ומקשיבים לקולות ולריחות הסובבים אתכם. יש עבודות הקשורות במחקר - מעקב אחרי צ'יטות וקרקלים המצויידים במשדרים, מעקב אחר קבוצות "זאבים טלואים" הנמצאים בסכנת הכחדה, ספירת בעלי חיים המשמשים כציד לטורפים הגדולים וכן, גם עבודות חווה שונות כמו נקיון בורות מים, ביעור שטחי יער על מנת להגדיל שטחי מרעה לחיות הצמחוניות המהוות טרף וכדומה. וכמובן גם שינה עם בע"ח שונים כמו צ'יטות, בבונים ועוד. ו"בייבי סיטר" לסוריקטות, נמיות פצועות וחיות נוספות כבר אמרתי? שבועיים (שזה המינימום) הם קצרים עד מאד אולם זה מה שהיה לי (ורוב המתנדבים באים ליותר) ולמרות זאת חזרתי כשאני מחייך כל הדרך. והסיפוק.. הסיפוק - אין מילים. סעו, תחוו ותהנו כי זהו עולם ומלואו.
הדר אלמוג, מרץ 2011
"היום זה מתחיל. הנסיעה לעבר החוויה שחיכיתי לה חודשים רבים. רצועת אספלט שחורה מוחלקת לשני נתיבים מתווה לנו את הדרך. הכביש נדמה לצלקת שחורה בנוף הצהוב והפתוח. הדרך פחות או יותר מישורית. מדי פעם אנו מתרוממים מעל האדמה ומהר מאוד מנמיכים גובה שוב, מדלגים מעל גבעה נמוכה, סטיית תקן של הנוף. בתוך הוואן יושבים 10 אנשים מארה"ב, גרמניה, צרפת, קנדה, בריטניה וישראל. ממש מפגש פסגה של האו"ם, רק שבראש מעיינינו לא הרעב העולמי ולא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בליבנו חלום אחד, תשוקה אחת - להתקרב לחיות שאפשר לראות רק בטלוויזיה בסדרות איכות של נשיונל ג'אוגרפיק כמה שאפשר. לטפל, להאכיל, לנקות, לעשות כל מה שיידרש עבורם. הרכב נדמה לחרק קטן שמטייל על לשון אספלט כהה, חלקה ואינסופית, מול מרחבי נמיביה העצומים. אף ענן בשמים, אוויר חם ונעים בלי רמז ללחות. מדבר. אושר."
"כל מתנדב שרוצה יכול לקחת את השק שינה שלו, ללבוש כמה שיותר שכבות של בגדים חמים ולישון באחד הכלובים עם הצ'יטות, האריות, הקופים, הסוריקטות, הקרקלים וכו'. מי שמוכן לוותר על נוחות הבקתה זוכה לישון תחת כיפת השמים האדירה והיפה עם החיות המדהימות בעולם. אחרי שבוע של לינת שטח רצופה עם חוטס, הצ'יטה, החלטתי לקחת לילה חופשי ולישון בנוחות בבקתה. למרבה האירוניה הייתה זאת שנת לילה קטועה ולא נוחה בעליל. החלטתי לחזור לשטח למחרת. אספתי שני מזרונים שמשמשים את המתנדבים בלינות השטח עם בחיות, לוויתי שק שינה מחמם במיוחד מאחד המתנדבים ויצאתי לעבר המכלאה של חוטס.
מתחת לעץ הגדול שלו, היכן שהקוצים מועטים ויש שטח חולי ורך סידרתי לנו מיטה זוגית. פרסתי את שקי השינה ותוך שנייה חוטס כבר התמקם לו בנוחות על המזרן, מותיר לי רצועה צרה בצד לישון עליה. נשכבתי לידו, מנסה לדחוף אותו קצת ולפנות לי מקום, טמנתי את ראשי בחזהו הרך והקשבתי לפעימות ליבו. הכול היה מושלם. נרדמתי לקול גרגור מנוע מכסחת הדשא שלו ולקולות שאגת האריות הרחוקים."
רוני עמרם, אוגוסט 2009
"במהלך השהות שלי שם עשינו דברים מדהימים - טיפול בקופים, בעיקר בבונים, לינה עם תינוקות בבונים, האכלה של צ'יטות, ליטוף וסירוק שלהן, טיולים בשטח, טיול עם אריות, טיול עם צ'יטות צעירות וטיולים עם חיות נוספות. מעבר לזה ארגנו קומזיצים וכלמיני פעילויות שטח.
בתוך כל זה, חלק אחד היה חוויה נדירה באמת. כשהגעתי, הייתה לביאה פצועה שהייתה זקוקה לטיפול צמוד - האכלות אישיות פעמיים ביום, מתן תרופות ומעקב אחר הפציעה ברגל. אני זכיתי להכיר ולטפל באותה לביאה מדהימה, חיה שהייתה אנושית יותר מרוב בני האדם שהכרתי בחיי. לצערי הרב, יומיים לאחר עזיבתי, היא נפטרה מהזיהום שהתפשט בכל גופה. לא האמנתי שאי פעם אוכל ליצור קשר כזה עם לביאה ובזמן כל כך קצר - לקרוא לה, להאכיל אותה מידיי ולטפל בה."
איילה בר-לוי, 2007
