קניה - שימור קופים באזור החוף

היעד היה אפריקה, יבשת שקסמה לי במסתוריה ובמרחבי הפרא הגדולים שלה. כבת טובה לאימא פולניה שפחדה שבתה תטייל לבדה כל כך רחוק מהבית ליבשת הרחוקה החלטתי תחילה לחפש לי בני זוג למסע. ואז עלה במוחי רעיון ההתנדבות.


היה קסום מצדו האחד ומחריד מצדו האחר.
את ישראל עזבתי ב-27.10.07 בשעה 00:00 בטיסה אל אדיס אבבה. בשדה התעופה באדיס נאלצתי להמתין כמה שעות טובות אל היעד הבא - ניירובי, אך העברתי אותם בנעימים ביחד עם ישראלים נחמדים נוספים שהמתינו גם הם. לקראת השחרור שלי מצה"ל התגנבה המחשבה על האזרחות ועל הטיול של "אחרי הצבא" כמו לרבים וטובים לפני. אמנם לקח לי זמן מה עד אשר הגשמתי את החלום אך כמו שאומרים- שווה היה לחכות. היעד היה אפריקה, יבשת שקסמה לי במסתוריה ובמרחבי הפרא הגדולים שלה. כבת טובה לאימא פולניה שפחדה שבתה תטייל לבדה כל כך רחוק מהבית ליבשת הרחוקה החלטתי תחילה לחפש לי בני זוג למסע. ואז עלה במוחי רעיון ההתנדבות. טיול עם ערך מוסף. כך התגלגלתי בחיפושי באינטרנט לאתר goeco. האתר הישראלי מציע מגוון אפשרויות התנדבות בעולם למטיילים ישראלים. לאחר שחרשתי את האתר והתייעצתי עם הצוות המקסים שעזר לי רבות נפלה ההחלטה- קניה, פרויקט קופי הקולובס.

קניה נמצאת במזרח אפריקה וגובלת עם מדינות טנזניה, אתיופיה, סומליה, סודאן, אוגנדה והאוקיינוס ההודי המרהיב, מדינה שמצליחה לשלב בין המודרניזציה לבין שימור מרחבי הפרא, החיות והשבטים שלה (42 במספר). אך המודרניזציה גובה את מחירה ורבים מהחופים המקסימים לרגלי האוקיינוס ההודי ורבים משטחי הפרא שלה ואיתם החיות הגרות בהם מאבדים את מקומם לטובת מלונות פאר ושטחים פרטיים. תושבי קניה רבים וכן מתנדבים מכל העולם נרתמים בכל עת לעזור לשמר את קסמה של קניה ולנסות למזער את פגעיו של האדם. כך נוסד הארגון אליו הצטרפתי למסע מדהים של 3 שבועות בחוף דיאני השוכן כשעה וחצי נסיעה ממומבסה- מקום משכנם של מתנדבי ועובדי הארגון.
למרות העזרה המרובה של עובדי goeco והענות מצד הארגון לשלוח לי מידע בנוגע להכנות וציוד שלו אני זקוקה, שום דבר לא יכול היה להכין אותי לקראת החוויה לה זכיתי, עבור אישה עירונית שכמוני - המפגש הראשון שלי עם אפריקה לטיסת ההמשך שלהם. כאשר הגעתי לניירובי ולאחר מילוי טפסים ובדיקת הוויזה ולאחר שאספתי את המטען שלי נדדתי אל שדה התעופה השכן (מרחק של חציית כביש) לטיסת פנים אל מומבסה. בעודי ממתינה בשדה התעופה הקטן התוודעתי לראשונה אל ה- פולה-פולה, או בעברית לאופן התנהלותם של דברים באפריקה- לאאאאאט, לאט. טיסת הפנים שלי נדחתה כמעט בשלוש שעות, וסבלנותי ועצביי עמדו במבחן הראשון במיוחד לאור העובדה שלאפריקאים מבטא כבד וקשה להבין מילה ממה שהם אומרים. לאחר שטיפת המוח מהורי וחברים "מביני עניין" פחדתי לשתות, לאכול או לנשום, אז ישבתי בכיסא בחדר ההמתנה בשדה התעופה בניירובי וחיכיתי לרגע המיוחל שבו יכריזו על boarding לטיסה למומבסה רעבה ועייפה. לבסוף זה קרה, המטוס המריא משדה התעופה של ניירובי אל יעדו המיוחל, עניין של שעה אחת סך הכול, והגעתי למומבסה קצת לפני 19:00.
בשדה התעופה במומבסה המתין לי ג'ון, נהג המונית ששלח לי הארגון (הסעה משדה התעופה במומבסה וחזרה מאורגנת ומשולמת מראש בהרשמה לפרויקט דרך goeco). ג'ון, בחור חביב, שנאלץ להמתין עבורי 3 שעות בשדה, היה לי לפנים הידידותיות הראשונות שפגשתי בקניה. הוא העלה את תיקי לרכב ונסענו אל יעדנו- חוף דיאני, כשמוזיקת רגאיי מתנגנת לה דרך הרמקולים במונית. הדרך לחוף הייתה מדהימה- כבישי אפר ובוץ, עוברי אורח בכל מקום (אך אל תטעו הם ינצלו כל הזדמנות לגנוב דברי ערך לכן מומלץ בחום לנעול את כל דלתות הרכב ולא להוציא ידיים מחוץ לרכב גם לא בשביל לצלם תמונות - כך איבדתי את המצלמה שלי!!), דוכנים מוארים באור נרות מחכים לקונה הבא ובתים אשר נראו לי כמו רחוב לאחר הפצצה של חיל האוויר. הנסיעה מלאת הקפיצות עברה לה בנעימים ומהר מאוד מצאתי את עצמי במקום שיהיה לי בית ב-3 שבועות הקרובים.

אני חייבת להודות ששעות הטיסה הרבות, המראות החדשים והפנים הלא מוכרות גבו את מחירם ותהיתי ביני לבין עצמי לאן הגעתי? לא תרמו לכך מרבי הרגליים שמסתובבים באזור והחום המעיק שלא נותן שנייה לגוף מנוח ומהר מאוד מצאתי את עצמי נלחמת בשטף הדמעות שאיים להטביע אותי.
כאשר ביקשתי לצלצל להורי ולחבר שלי להודיע שהגעתי בשלום אל היעד לקחו אותי אל המשרד, שם נמצא הטלפון, האינטרנט והמזגן! אכן כן, חדר ושמו ציוויליזציה, או כך חשבתי. בכל מקרה לאחר ניסיון נואש לחייג לישראל עם כרטיס החיוג שרכשתי מבעוד מועד בארץ עליתי על הטעות הראשונה שלי- פלאפון. בימים נאורים ומתקדמים שכאלו גם אפריקה מבינה את קונספט התקשורת הכה קריטי כשמהפכת הסמס והרינגטונים הכתה גם שם. בכל מקרה לאחר ניסיונות כושלים, השארתי לחבר שלי הודעה במסנג'ר וקיוויתי שהוא אכן יקבל אותה.

אם וכאשר תזכו לבקר באפריקה אל תהססו ותרכשו פלאפון במחיר מוזל וכרטיס סים משום שבמקומות רבים בקניה אין טלפונים ציבוריים וכרטיסי הטלפון יקרים והתקשורת לקויה. אל תנסו לחסוך בפלאפון כי בעצם תבזבזו יותר על כרטיסי טלפון וכאב ראש!

למחרת, לאחר שנת לילה טובה ובאור היום התברר לי שהשד אינו נורא כל כך. נהפכו, חוף דיאני הוא מקום מהמם ביופיו, פרויקט הקופים הינו מקום אדיר להתחיל את הטיול בנחיתה רכה, להכיר אנשים מכל העולם ולתרום למטרה נעלה. לכל מי ששירת בצבא תנאי המגורים לא יהיו זרים לו. חדרים עם מיטות קומתיים כאשר לכל מיטה יש כילה מעליה וניתן למצוא מאוורר תקרה, שולחן כתיבה, ארונות ומדפים בכל חדר. באזור המגורים ישנו גם חדר מנוחה שלאחר כל ארוחת צהריים נזרקים שם יחד כל המתנדבים ושירותי כביסה ניתנים פעמיים בשבוע מלבד הלבשה תחתונה. בנוגע לארוחות אני חייבת לציין שהאוכל ביתי וטעים ולא הייתה לי ולא פעם אחת בעיית עיכול כלשהי משך השהות שלי במקום. על המטבח אחראי ג'רארד הטבח, ארוחת צהריים מוגשת כל יום באחת ואת ארוחת הערב הוא מכין מבעוד מועד והיא ממתינה למתנדבים בתנור כל יום. ישנו מקרר מיוחד למתנדבים שהם יכולים לאחסן שם מצרכים שנקנו בחנות הקרובה. ובכל יום מוגשות הארוחות מלבד יום ראשון שרק אז המתנדבים צריכים לדאוג לעצמם ורוב הזמן היינו מוצאים את עצמנו סועדים את נפשנו יחד באחת המסעדות באזור.
אופי הפעילות של הארגון גם היא נוחה ולא קשה מידי (פרוט משמרות ההתנדבות). בכל יום ישנם מס' פעילויות וכל המתנדבים מחולקים לפעילות שונה וישנה רוטציה בעניין ובנוסף בוחר כל מתנדב בפרויקט אישי אשר הוא לוקח על עצמו במשך השהות שלו בארגון. בשעה 17:00 (וברוב הפעמים הרבה לפני) משוחררים המתנדבים והם יכולים לעשות כרצונם. בשעה כזאת השמש עוד במרכז השמיים ורחצה בים מומלצת (למי שחזק בעניין הצלילה מומלץ להביא או רכוש במקום זוג סנפירים ומשקפת כי במרחק כמה דקות שחיה נמצא ריף מקסים- שווה לנסות).

בעניין המלריה, יתושים ולבוש- אני חשבתי שאאלץ ללבוש חולצות ארוכות שרוולים גם במשך היום אך החום הגבוה אינו מאפשר זאת והיתושים הטורדניים גם ככה מגיעים רק בערב. ספריי נגד יתושים מומלץ וכך גם כדורים נגד מלריה אך הרגישו חופשי להביא איתכם שלל גופיות וחולצות קצרות אך אל תשכחו את קרם ההגנה!

לפני שיצאתי לטיול רכשתי המון דברים שחשבתי שיהיו לי שימושיים והתבדיתי. אם הנכם מגיעים רק על מנת להתנדב בחוף דעו שאינכם זקוקים לשום דבר מיוחד למעט הכדורים, ספרי וקרם הגנה.
כילה מסופקת לכם ע"י הארגון (וכל מלון בו שהייתי הייתה כילה), מעיל הגשם היה לי שימושי ביום האחרון בלבד משום שכאשר יורד גשם הפעילות בארגון נפסקת או נמשכת תחת קורת גג וכך מצאתי את עצמי משתמשת במעיל בעיר ניירובי (הקרה מאוד לעומת החוף משום שהיא מאוד גבוהה) בסיור בפארק הלאומי. תיק הגב הגדול שרכשתי שכב רוב הזמן על רצפת החדר ויכולתי לחסוך את הקניה כי כל תיק אחר היה יכול להיות לי שימושי אפילו מזוודה. לכן אם אינכם מתכננים קמפינג תחת השמיים או לינה באכסניה זולה לא תמצאו כל שימוש באביזרים אלו. מומלץ אם כן להביא עימכם בגד ים ופנס כי ישנם הפסקות חשמל מרובות באזור. גם שירותי אינטרנט מסופקים ע"י הארגון במחיר מוזל לעומת כל בתי קפה האינטרנט באזור ותוכלו להשתמש בו באופן חופשי מהשעה 17:00 שהמשרד מתרוקן.
בשק השינה שלי השתמשתי רק כאשר יצאתי לספארי עם חברה שמצאתי דרך האינטרנט משום שהארגון מספק מצעים נקיים!

בכל סופ"ש, המתחיל משעות הצהריים של יום שישי ועד יום שני בבוקר, מצאתי את עצמי מטיילת יחד עם החברים שרכשתי בארגון (ספארי באזור סאבו, צלילה באי וואסיני, ברביקיו באחד החופים המדהימים באזור וקניות באזור הכפר אוקונדה הקרוב לחוף- אל תשכחו להתמקח והרבה כי רק כך תזכו למחירים זולים ושווים).
בכל מקרה ההחלטה שלי להגיע לארגון הייתה אחת הטובות שביצעתי. העבודה הייתה מגניבה, האנשים שפגשתי מדהימים וחלקם נשארו חברים טובים, אזור החוף יפיפה והחוויה השאירה לי טעם של עוד! אז לפני שאתם ממהרים להירשם לפרויקט אל תשכחו לחסן עצמכם במרפאת המטיילים הקרובה לביתכם, לקנות את כדורי המלריה, הספרי נגד היתושים וקרם ההגנה. להצטייד בתרמיל גב קטן ונוח (כמו של בי"ס) ושק"ש ועם חפצה נפשכם להמשיך בטיול לאחר מכן אז בציוד הנדרש לכם. תושבי קניה נחמדים אך אל תתבלבלו כי חלקם ינצלו אתכם ברגע שיתאפשר להם.
שמרו את כספכם, המסמכים החשובים לכם וציוד אלקטרוני קרוב לגופכם ויאללה תעשו חיים!