וייטנאם - הפעלות ומשחקים בבית החולים הלאומי לילדים

"האמת, בחיים לא חשבתי שאי פעם אגיע להאנוי ועוד כליצן רפואי. זה התחיל לגמרי במקרה (אין מקרה בחיים) עת ששכבתי מול מקלט הטלויזיה וראיתי את הכתבה על גו-אקו והאפשרויות של הפרויקטים ההתנדבותיים בעולם.
 
בפרויקט בוייטנאם התנאים הם לא בדיוק פיקניק. זהו בית חולים ממשלתי. המשמעות היא שמספר ילדים חולקים מיטה אחת ללא מזרנים ובחדרים אין מזגנים למרות שהטמפרטורה עומדת על 35 מעלות ולחות של 90 אחוז. אבל אין סיפוק גדול מזה כשאתה בא כל יום עם האף האדום ותלבושת הליצן לשמח את הילדים שרובם חולי סרטן, טרשת נפוצה ופגיעות מוחיות, ולראות אותם צוחקים, משחקים ופעילים. גם בני משפחותיהם נמצאים איתם כל הזמן ולנים בבית החולים כי יש מחסור חמור באחיות. מצאתי את עצמי במצבים שהייתי מגיע לבית החולים והרופאים היו מדווחים לי על ילד כזה או אחר שזקוק לתשומת לב מיוחדת.
 
אחד המקרים המרגשים שחוויתי היה מקרה של ילדה שסבלה מפגיעה מוחית. אחרי שבועיים שהייתי איתה והפעלתי אותה באמצעות אביזרי ליצנות היא החלה להזיז את הידיים והרגליים.
בקיצור ישנם לא מעט מקרים ואני בקשר עד היום עם המשפחות וזה נהדר. האנוי היא עיר מדהימה עם אפשרויות בילוי נהדרות וכמובן אשמח לייעץ ולתת הדרכה בקשר לפרויקט המאתגר והחוויתי של בית החולים בהאנוי."
מודי שופיל, אפריל-יולי 2009