היינו בסך הכול ארבעה: אני, שתי בנות מאנגליה ודרום קוריאה, והמדריך מטעם הארגון. את העבודה ביצענו בבית ספר יסודי כיתות א'-ז', בערך 100 ילדים ומחצית מהם ישנים במקום. צוות בית הספר קיבל אותנו בחום ובשמחה רבה (וכמובן גם הילדים).
כשהגעתי גיליתי שעיקר העבודה ייעודה לצביעת ציורים חינוכיים. ציורים חינוכיים? כן זה נשמע מוזר, מה זה אומר בפועל? בעיקר צבענו מפות, או מערכות גוף (לב,מוח) ותלינו בכיתות ובחדרי השינה שלהם.
צריך להבין שהילדים הללו חיים בתנאים מאוד פשוטים ולראות ציור בכיתה זה לא דבר של מה בכך, ואפילו יותר מזה- זה מעלה חיוך בפניהם ועל הדרך אולי עוזר להם לשפר קצת את האנגלית.
אחרי שבועיים עבודה זה בהחלט יכול לשנות לגמרי את חזות בית הספר (במקום גושי בטון - כיתות צבעוניות) ולהפוך אותו למקום הרבה יותר נעים לילדים ללמוד ולחיות בו.
ביום האחרון ארגנו לנו טקס פרידה מרשים ואפילו חלק מהילדים והצוות בכו. אנחנו מצידנו קנינו כמתנת פרידה לבית ספר ערכת קריקט (זה הספורט הפופולארי בקרב הבנים) וכמה חבלי קפיצה לבנות.
יהונתן טננבאום
