פרו - חינוך וסיוע לילדים העובדים ברחובות

התנדבות בפרו - יום ראשון - הדרך להואנוקו
"השעה הייתה 6:15 בבוקר, אור ראשון של תחילת השבוע, אני מגיעה אחרי נסיעה של כ-8 שעות, שאת רובה ישנתי כמו מלכה, והדבר הראשון שאני רואה כשאני פותחת את העיניים, גשם.
 
אני בן אדם אופטימי מטבעי אבל, כשאני רואה גשם זה בדרך כלל לא מנבא טובות, אז ירדתי מהאוטובוס אספתי את התיק והסתכלתי אם יש מישהו שמחפש תיירת שהוא מעולם לא ראה, וכן מבין כל הפרצופים הלא מוכרים היה אחד ספציפי שבהחלט נראה כזה.

זה היה קיקה, (האח הקטן במשפחה, שהפכה להיות משפחתי ב-15 יום הקרובים) ביחד עלינו על מוטו טאקסי, אופנוע מקורה שבמבט ראשוני, לעלות עליו לא מסתמנת כמו ההחלטה הכי טובה אבל, אני אורחת ועל כן כאשר קיקה פותח את דלת המוטו, אני והתיק, במשקל 20 קילו שלי, מזנקים פנימה ואפילו מגיעים עד דלת הבית בשלום.
 
בהמשך אותו יום עשיתי יחד עם משפחתי החדשה, שמנתה עוד שלוש נפשות, ייני, חוליאן וגבי סיבוב רגלי לכיכר המרכזית של העיר.
 
הואנוקו, העיר שבה שהיתי, מונה כ-250,000 אלף איש אבל התחושה הייתה של עיר קטנה וציורית המוקפת ירוק סביב ורכסי הרים עם פסגות של מעל 2000 מטר.

התנדבות בפרו - יום שני - התחלת ההתנדבות
למחרת אותו יום מנוחה, התעוררתי ב-7:30 אכלתי ארוחת בוקר (כי שם אין דבר כזה לצאת מהבית בלי א.בוקר) וצעדתי לעבר השוק המרכזי.
זיהיתי שאני מתקרבת לשוק ע"פ המולת האנשים והחנויות שנהיו צפופות יותר ומגוונות יותר. עם הגעתי אל השוק הריח הראשון שתפס את אפי, ולאו דווקא לטובה, זה ריח הדגים (מכיוון ונאמר לי שכיתת הלימוד קרובה לאזור הדגים ידעתי שאני במקום הנכון) אז הלכתי בעקבות הריח ואכן הגעתי אל היעד.
 
הכיתה עצמה לא גדולה, אפילו די קטנה ויחסית לזה שממלאים אותה בין 5 ל-35 ילדים, לפעמים הבלגאן הוא ענק, אבל בלגאן זה חלק מהעניין בעבודה עם ילדים ככה שמבחינתי זה בסדר.
מה בעצם יש באותה כיתה מופלאה, לא הרבה, שולחן כדורגל (שלא עובר יום שבו לא משחקים בו לפחות חצי שעה לפני פעילות ורבע שעה בסוף פעילות), פאזלים, דפי צביעה ושניים או שלושה אנשים עם המון רצון טוב שבאו להעביר פעילות.
 
ומה תפקידי בכוח? להיות יצירתית, להביא את הדברים שאני מכירה ויודעת, לחייך, לשחק, לעזור ובעיקר להיות שם. כי בסופו של דבר אולי הילד לא ממש הפנים איפה זה ישראל ושאצלי במשפחה לא הולכים עם רעלות על הפנים. אבל, הוא הכיר בחורה שקוראים לה סתיו שהיה לה חשוב לעשות את כללללל הדרך מהארץ שלה, רק כדי לעזור לו להשלים פאזל, ומעטים האנשים שנתנו לו את תשומת הלב המינימאלית הזאת, אי פעם בחיים.
 
אז לא באתי לשנות את העולם, בטח לא בחודש וחצי, אבל נתנה לי הזדמנות להכיר תרבות מופלאה, מגוונת, שמחה וצבעונית, ובעיקר הייתה לי הזכות לפגוש אנשים מקסימים שתמיד תהיה לי פינה חמה בלב בשבילם."
סתיו בלנק, 2009