goeco@goeco.co.il   |   077-5527000

טנזניה - חינוך ופעילות עם הקהילה

בתכנית זו, המתקיימת בעיירת החוף ג'יאמביאני בדרום זנזיבר, מתמקדים מתנדבים מרחבי העולם בשיפור חיי הקהילה המקומית. הצטרפו לצוות מתנדבים בינלאומי ופעלו למען שימור סביבה, הוראת אנגלית ואומנות ועבודה בבתי הספר המקומיים ועוד.



$1,500

 

מידע כללי

מיקוםג'אמביאני, זנזיבר
משך התכנית2 - 8 שבועות
נמל תעופהנמל התעופה הבינלאומי בזנזיבר
אופי ההתנדבותהוראה ופעילות קהילתית
מספר משתתפים5-14 משתתפים
גיל17 - 70

התוכנית כוללת

מגוריםבית עם חדרים משותפיםל עד 3 אנשים - מרחק הליכה מהים
אוכלכולל 3 ארוחות ביום
הכשרההכנה לפני היציאה מהארץ, הכשרה בזנזיבר לפני תחילת ההתנדבות
תמיכהמישראל בעת הצורך
איסוףאיסוף משדה התעופה, הסעה חזרה ביום העזיבה

לא כולל

טיסות, ויזות (כ-$300), ביטוח, הוצאות אישיות
* הגעה מחוץ לזמני האיסוף בעלות נוספת של 35-50 דולר
 

 

מיקום

תכנית זו מתקיימתבעיירת החוף המרהיבה - ג'אמביאני. העיירה, הנמצאת בדרום זנזיבר, התברכה בחופים לבנים ובזריחות עוצרות נשימה מדי בוקר. תוכלו ליהנות מהמים החמימים והאווירה הנינוחה של העיירה ובמרחק של שעת נסיעה מזנזיבר העיר, בירת הארכיפלג.

 

אופי ההתנדבות

התנדבות בבתי הספר המקומיים

בג'אמביאני מערכת חינוך הזקוקה לפעילות מתנדבים ונעזרת בהם רבות, בתחומים שונים:

  • הוראת אנגלית לילדים, מורים ומבוגרים
  • פיתוח כישורי יצירה על ידי שיעורי אומנות
  • משחקים מעודדי התפתחות עם ילדים
  • ארגון והעברת פעילויות ספורט אחרי הצהריים
  • אחזקת מתקני בית הספר ואפילו תיקונם

זמני פעילות בתי הספר:
שליש ראשון: 6 בינואר - 28 במרץ
שליש שני: 8 באפריל - 27 ביוני
שלישי שלישי: 4 באוגוסט - 28 בנובמבר

ימי חופש ממלכתיים בטנזניה:

1 בינואר 
12 בינואר 
7 באפריל
26 באפריל
1 במאי
7 ביולי
8 באוגוסט
14 באוקטובר
9 בדצמבר
25 בדצמבר
26 בדצמבר

 
שבוע פעילות טיפוסי:
 
בימים שני עד חמישי:
  • 06:00 ריצה על החוף לאור הזריחה - זה שווה את זה אנחנו מבטיחים!
  • 07:30 ארוחת בוקר -  פירות, ביצים וטוסט
  • 08:30 רכיבת אפניים לשיעורי האנגלית למבוגרים במכון לתיירות
  • 10:30 מתחילים ללמד  באחד מגני הילדים המקומיים
  • 12:00 רכיבה חזרה למגורים לקצת מנוחה 
  • 12:30 הפסקת הצהריים
  • 15:00-17:00 שיעורי עזר בתחומים שונים. שיעורים אלה בדרך כלל נמשכים שעה
  • 17:00 פעילות בקבוצת הכדורגל המקומית, בכיתת תפירה, או במועדון הילדים
  • 18:00 זמן להתקרר עם שחייה, משקה קר, ביקור באינטרנט קפה, או פשוט להירגע על החוף לפני ארוחת הערב בשעה 19:00
 
יום שישי בבוקר הוא בדרך כלל זמן בו אנו עסוקים באחד מהפרויקטים הקהילתיים שלנו - נטיעת עצים, שיפוץ או תחזוקת בתי ספר, או ניקוי החוף. זה כולל גם קצת זמן הכנה לשיעורים בשבוע הבא.
 
 

מגורים ואוכל

מגורים: המתנדבים בתכנית מתגוררים בחדרים משותפים ל 2-3 אנשים בבית אשר נמצא מרחק הליכה מהים. כמו ברובה של זנזיבר, המקלחת אינה כוללת מים חמים לרחצה. בבית יש גם כילות נגד יתושים, מאווררים, שירותי אחזקה וכביסה.
 
אוכל: במהלך ההתנדבות תקבלו שלוש ביום. ארוחת הבוקר בדרך כלל כוללת לחם, פירות, ביצים, תה וקפה. ארוחת הצהריים לעיתים יכולה להיות ארוזה או שתקבלו אותה במקום ההתנדבות.
 
כביסה:  שרותי כביסה cמחיר סימלי.
 
אינטרנט: אין חיבור לאינטרנט במגורי המתנדבים. מי שמגיע עם מכשיר נייד, יכול להשתמש באינטרנט אל-חוטי באחד מהמלונות שעל החוף, מרחק כ-10 דקות הליכה מהמגורים.
 

טיפים

שפע של פעילויות זמינות למבקרים באזור. בזמנכם החופשי תוכלו לעסוק בספורט ימי או ברכיבת אופנים, לבקר בשוק המפורסם של זנזיבר העיר או לצאת במסע בעקבות התבלינים, במהלכו תלמדו מדוע זנזיבר נקרא גם "אי התבלינים".  למעוניינים, אפשר להתחיל בטיול בטנזניה לפני ההתנדבות או לבקר בה לאחר סיום התכנית. בטנזניה שפע של אתרים מרתקים, שמורות טבע מרהיבות ואפשרויות לטרקים וטיולי ספארי.

 

דרישות מינימום

  • מעל גיל 17
  • הפקת תעודת יושר עדכנית
  • אישור על קבלת חיסון קדחת צהובה
  • אנגלית ברמת שיחה
  • פתיחות וגמישות
  • מוטיבציה גבוהה, אחריות ומידה רבה של עצמאות
  • מוטיבציה לעבודה עם ילדים

 

לימוד האנגלית חשוב והכרחי, האנשים נדיבים ומערכים את עבודתנו, המקום בסיסי אבל מהנה יפה, ים נהדר וזמין, טמפרטואת נוחות מאד, לחות גבוהה אבל נסבלת, מרכז המתנדבים מסודר ונעים,המקומיים מנומסים ומאירי פנים, קצת בעיות בזרימת המים בחדרים, קושי בתאורה, אבל לא מונע את הנאת  האנשים! הקשר עם שאר המתנדבים מרחבי העולם מוסיף מאד , כאשר רמת האנשים ככלל מעל הממוצע !
אנשים טובים הם תנאי לביצוע כול משימה, ושיתוף הםעולה במקום זה הוא הכרחי !
 
גל פברואר 2013
 
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל!
ההתנדבות עצמה הייתה מדהימה! בבקרים לימדנו אנגלית את המבוגרים (בערך בגילאים 20-30) ואחר כך לימדנו ילדים (בגילאים 4-6). בצהריים היה זמן חופשי ואחר הצהריים עשינו שיעורי אנגלית נוספים למבוגרים ולנשים ולקראת הערב שיחקנו עם הילדים של הכפר. חווית ההוראה הייתה ממש חדשה בשבילי אבל גיליתי שזה אחד הדברים הכיפים והממלאים שאפשר לעשות! לראות את הילדים האלה מקבלים אותך כבר ביום הראשון בצרחות "טיצ'ר טיצ'ר" זה באמת מרגש.
בימי שישי בבוקר עשינו עבודות כמו בנייה וצביעה של כיתות שהיו ממש נחמדות ותרמו לגיבוש הקבוצה ובערבי שישי אחד המתנדבים היה מארגן פעילות לכל השאר וזה היה אחד הערבים המצחיקים של השבוע! אהבתי גם את ימי רביעי בערב שהיינו הולכים לארוחת ערב בבית מקומי.. יושבים על הרצפה ואוכלים עם הידיים את האוכל המקומי והסופר טעים שנשות הכפר הכינו לנו וזה ממש כיף.
בסופ"שים היה אדיר! נסענו לעיר הגדולה והסתובבנו שם, שחינו עם דולפינים, ביקרנו ביער קופים וגם סתם נחנו והסתלבטנו על החוף.
עוד דבר ממש כיפי זה שיש מתנדבים מכל העולם! היינו בערך 15 אנשים ממלא מדינות שונות: ארה״ב, אנגליה, אוסטרליה, גרמניה, אוסטריה, בלגיה וישראל.
מעבר לכל ההתנדבות והפעילויות השונות נראה לי שאחד הדבר הכי כיפים במקום הזה זה לקום בבוקר, לפתוח את הדלת של חדר ולראות את האוקיינוס המדהים פרוס לך מול העיניים במרחק שני מטר ממך.. ואז ללכת לארוחת בוקר ולאכול פירות שנראה לי שקטפו אותם חמש דקות לפני. זאת אולי הפעם הראשונה בחיים שהרגשתי תחושת חופש אמיתית.
אבל הדבר הכי אדיר במקום הזה זה ללא ספק האנשים המקומיים! אלה האנשים הכי נחמדים שהכרתי בחיי. לא משנה לי מי אתה ומה אתה, הם מברכים אותך לשלום ומאחלים לך ברוכים הבאים. בנסיעה של 20 דקות באופניים כל בוקר לבית ספר אתה אוסף בערך 100 קריאות "ג'מבו!", שזה הדרך שלהם להגיד שלום ועוד 70 קריאות "הברי?" שזה הדרך שלך לשאול מה שלומך. הם פשוט כל הזמן מאושרים וזה מדהים לראות את זה! שם באמת נפל לי האסימון שכנראה אין שום קשר בין אושר לכסף.. מה שמיוחד גם זה שאחרי יומיים אתה כבר ממש לא מרגיש תייר ואתה מכיר את האנשים המקומיים לעומק וזה אדיר.
זו באמת חוויה חד פעמית ומיוחדת שאני אזכור לכל החיים.. זה לא דומה לשום דבר אחר שעשיתי וזו הדרך המושלמת להכיר את אפריקה!
 
חן פברואר 2013

 

בהתחלה זה היה כל כך קשה! אבל אז התרגלתי לזה וכל החוויה היתה סופר מדהימה! המסע הזה שינה אותי, אני צריכה להיות יותר אחראית ואני מעריכה את הדברים שיש לי יותר. כל מה שיש הוא כל כך שונה ממה שאני רגילה, אבל אני רואה את זה כחלק מהחוויה. מדהים לחלוטין.

אימאן אפריל 2013

 

החוויה האפריקאית שלי התחילה כבר בטיסה. בסוף אוקטובר, בהתראה של שבועיים, חברה ואני החלטנו שאנחנו נוסעות להתנדב בזנזיבר. הרגע שבו התיישבתי במטוס וראיתי שאנחנו היחידות מישראל זה הרגע שבו הבנתי – אני באמת עושה את זה! בהחלט מרגש. בתום לילה ארוך של טיסות, חיכה לנו בשדה התעופה נהג של הארגון המקומי "אפריקן אימפקט" שלקח אותנו אל בסיס הארגון שנמצא ממש על החוף הקסום של מחוז ג'מביאני שבדרום זנזיבר. כבר בדרך למגורים, כשאנחנו מבלות באפריקה לא יותר מ40 דקות, הספקנו לראות קופים, עצי באובב ענקיים, עצי קוקוס אלגנטיים וחוף שיכול להוות השראה לגלויות. ביום הראשון ב"גרנד בנגלוס" בעיקר ישנו והתחלנו להכיר את שאר המתנדבים שהיו ממקומות שונים בעולם. ביום הראשון הייתי קצת לחוצה שאולי האנגלית שלי לא מספיק טובה בשביל להתחבר אל שאר המתנדבים ובטח שלא ללמד אנגלית. פתאום לא הייתי בטוחה שהייתי צריכה לבוא ושהתכנית הספציפית הזו היא שמתאימה לי ביותר. כשהתעוררתי בבוקר הראשון שם ויצאתי מהחדר לכיוון שולחן ארוחת הבוקר שבחוץ, נגלה אליי הים במלוא תפארתו והתמלאתי בתחושת אושר שבסיסה חופש. זה מה שהים הזנזיברי גרם לי להרגיש, והייתי צריכה את זה אחרי שנתיים וחצי בצבא. בנוסף, ידעתי שאני במקום המושלם ללהתחיל סדרה של אימוני בוקר ביוגה ממש על החוף, שני צעדים מהחדר שלי. את הימים הראשונים של ההתנדבות העברנו בעיקר בלצפות בהתנהלות השיעורים, להתחיל להכיר את המקומות שבהם אנחנו מלמדים ואת התלמידים ולהתחיל ללמד בעצמנו. מה שריגש אותי מאוד בתכנית הזו זה שאנחנו ממש המורים, אנחנו לא עוזרים למישהו אחר ללמד אלא אנחנו הגורם המרכזי, לי זה נתן "דרייב" רציני והרגשה של משמעותיות שגרמה לי כבר על היום הראשון לנסות להתחיל ללמד. ביום חמישי ושישי נפגשים כל המתנדבים ומתכננים את מערכי השיעורים לשבוע הבא עלינו לטובה. במסגרת ההתנדבות לימדנו אנשים בגילאי 5 עד 35 בקבוצות ופורומים שונים וכמובן שלכל מסגרת צריך להתאים ולבנות את השיעור המתאים ביותר בהתאם לרמה ולגיל התלמידים. 
 
כבר בסופ'ש הראשון שלנו באי יצאנו לטייל. בזנזיבר יש המון מה לראות ומה לעשות. אנחנו בחרנו לנצל את הסופ'ש ביחד עם מתנדבים נוספים כדי לצאת מג'מביאני הפשוטה והיפה ולראות מה יש לזנזיבר להציע, ויש לה המון! סיורים בכפר ובאיים הנוספים בארכיפלג, לחובבי החיות (ולאלה שעוד לא – אני בטוחה שזנזיבר תשנה אתכם) אפשר להפליג לאי שמאוכלס ע"י מאות צבים ענקיים, ללכת לסיור ביעד טרופי שמעוטר בקופים רבים, זוחלים משונים ואפילו חרקים מגניבים  (קשה להאמין עד שרואים – כן, יש כאלו). השיא של פעילויות הסופ'ש בשבילי היה הצלילה בחוף נונגווי שבצפון האי והשחיה עם הדולפינים.
 
אחרי סופ"ש עמוס חוויות והיכרות עם מקומות ואנשים מיוחדים במינם, מתחיל השבוע הרגיל. ככל שהימים עברו צברתי יותר בטחון בהוראה ולמדתי להכיר את התלמידים שלי יותר ויותר. חווית ההוראה בשבילי היא חוויה חדשה לגמרי ולא היה לי מושג אם אצליח לעשות את זה בצורה טובה. יצאתי מההתנדבות הזאת בהרגשה מדהימה שעזרתי לקבוצת אנשים להתפתח ושגם אני התפתחתי משמעותית. גיליתי בעצמי יכולות חדשות וכמובן שהשתפרתי על הדרך מאוד גם באנגלית. השיעורים עברו באופן הכי מצחיק וכיף שיכול להיות ואני ממש התחברתי רגשית לחלק מהתלמידים, שהם כולם להוטים ללמוד אנגלית ולהצליח באופן מעורר השראה. משיחות עם תלמידים הצלחתי ללקט כמה סיפורים מדהימים ומרגשים על חלקם : תלמיד שגר במרחק של כ 15 קילומטר ממרכז הלימודים והולך כל יום את שני הכיוונים על מנת ללמוד אנגלית. תלמיד אחר עזב את בית הוריו שבארושה, טנזניה בגיל 16 ונסע לזנזיבר כדי ללמוד אנגלית, אין בבעלותו פלאפון או מחשב ולמעשה אין באפשרותו לשמור על קשר עם משפחתו, הוא מקווה ללמוד אנגלית, למצוא עבודה בתחום התיירות, ולחזור אל חיק המשפחה עם היכולת לתמוך בהם כלכלית. באחד השיעורים שהעברתי דיברנו על חלומות לעתיד. התרגשתי לשמוע על השאיפות הכבירות שיש להם, ויותר מזה, על מה שהם מוכנים לעשות על מנת להגשים את החלומות האלה. בשביל רובם, לימוד אנגלית הוא צעד הכרחי וחשוב בדרך אל אותו חלום להיות מורים, מדריכי ספארי, מוכרים, חוקרי ארצות ועוד. לחשוב על זה שאתה עוזר למישהו להגשים את החלום שלו גם אם התוצאה לא נראית בשטח באופן ממש מידי, יש לזה איכויות מיוחדות. ביום רביעי כבר מתחילה אוירת סוף השבוע כשאנחנו לרוב יוצאים לאכול בבית של אחת המורות המקומיות, ביום חמישי או שישי לרוב יצאנו כל המתנדבים לאכול במסעדה שמתפעלים אותה התלמידים שלומדים לדיפלומה שלהם בתיירות. המסעדה עוזרת להם להקנות לעצמם כישורי התנהלות עם תיירים וכמו כן עוזרת לממן את הלימודים שלהם. אני במיוחד אהבתי את ימי רביעי שבהם אכלנו בבית וממש חווינו את הקהילה מבפנים. כולם יושבים על הריצפה ואוכלים עם הידיים את האוכל (המעולה!) ויש בזה הרגשה של חשיפה לקהילה ולצורת חיים אחרת לגמרי, שלא הייתי יכולה להיחשף אליה בשום טיול או מסגרת אחרת. בתום ההתנדבות המשכתי לטייל באפריקה עם ההרגשה שהתמזל מזלי להיות תיירת באפריקה אחרי שראיתי אותה מזוית קצת אחרת, אחרי שקצת נחשפתי לקהילה ולתרבות באופן שתייר רגיל לא יכול, לא באופן אותנטי באמת. החוויה הזו בשבילי היתה פוקחת עיניים ונתנה לי את הרוגע ואת תחושת החופש אותן חיפשתי ואפילו יותר.
 
 
 
אורן גבע נובמבר 2012
 
 
 זנזיבר : המתנדבים פה הם אנשים מצוינים המקומיים מאירי פנים בעיקר עבדואללה שהוא הנציג המקומי של הארגון האפריקאי במרכז המתנדבים, הוא למעשה מקיים ומתאם את כל פעילות המתנדבים בג'מביאני, המקום בו אנו גרים נהדר, 10 מטר מהים קול הגלים מלווה אותי בשעה זו כאשר אני יושב ליד שולחן האוכל (אוסף של מספר שולחנות ללא התאמה) וכותב ! הכפר בסיסי ביותר, אבל ברובו בנוי אבן,כבישים סלולים אין פה, על תאורת רחוב לא שמעו, אדם ממוצע חי פה על דולר ליום,יש עליבות רבה אבל אנו לא חשים בעוני, למרות שהדבר לא ברור.
קיבלתי אחריות על Kids Club)) הפעלת משחקים עם הילדים, אנו מגעים עם ארגז צעצועים לחוף לשם הגיעו כ 30 ילדים עד גיל 13 בערך שמודעים ומכירים את הפעילות, במקרה זה בניית ארמונות מחול, הם שיחקו עם הצעצועים אבל בסוף הפעילות הם הוחזרו לארגז לפעילות הבאה. מסתבר שהעניין לא עובד אחרת, כלומר אילו היינו נותנים כמתנה את הצעצועים הם היו נעלמים ולמעשה היה קשה לקיים את הפעילות פעם נוספת ! לחברים פה יש הרבה ניסיון, טוני (זו גברת), אנגליה בשנות השלושים לחייה גרה 4 שנים בג'מביאני זנזיבר עם מקומי ויש להם ילדה משותפת,(בשם עזיזה) גם היא נציגה של "אפריקה אימפקט" שהוא ארגון הגג של כל הפעילות כאן ובמקומות אחרים באפריקה.
מרכז המתנדבים מוקף גדר ומסתובב פה שומר 24 שעות, אין כניסה לאנשים זרים למרכז. ילדים מגעים לגדרות כדי למכור כל שניתן למכירה, אנשים מגעים לבקש כל מני דברים, אבל לא יוכנסו פנימה, אחרת קרוב לוודאי הציוד היה נעלם, וגם הדברים האישיים של המתנדבים, צריך לזכור שאנו עשירים מופלגים מבחינתם.
ביום הראשון שלנו לאחר מילוי "מליון" טפסים לרשויות , יצאנו לסיור עם עבדואללה, שכאן קוראים לו דולה, לכל בתי הספר בכפר (עכשיו עשרה לחמש- הגיע תורן המטבח, וביקשתי שירתיח מים לקפה, עד רגע זה לא השגת מים רותחים באמת- עד סוף השבוע בהחלט כן) נענעתי ב "היקונו מטאטא" כלומר הכול טוב, או שכן או שלא, אבל זהו משפט מפתח כאן ! מילים בסוהיליית נחוצות כאן מאד, אני ממשיך ומעשיר את אוצר המילים שלי !
 לאחר הסיור בבתי הספר השונים, דיברנו על אפשרויות התעסוקה שלנו, דולה שמח מאד לעובדה שהצעתי עצמי לעבודות אחזקה, כך שאתמול בעזרת שני מתנדבים נוספים , חפרנו  יסודות לבנין על מנת להוסיף חדר לבית הספר, החפירה קלה מאד מדובר על חול ים, היסודות מוכנים, היום אני מתוכנן לצבוע חדר בבית הספר היסודי , אגב דולה עובד איתנו כל הזמן, כלומר אין תחושה של ניצול, ונדמה לי שהם מערכים את עבודתנו כאן.
הים- היום בצהרים והמצב משתנה מיום ליום, התחיל שפל מטורף של לפחות שני קילומטר, הלכתי כ 20 דקות בתוך הים הנסוג על מנת להגיע אל קו המים, החשוב יותר שבשעת השפל נוצרות בריכות רדודות שהן אידיאליות לשחייה, הצעה לסארטאפ, אין גלידה אמתית  בכול הכפר המשתרע לאורך 9 ק"מ, 
הדרך לשלוח דוא"ל. היא להגיע לאזור של מלון בו אמור להיות אינטרנט ! גם "קפה אינטרנט" מצאתי כאן, (רק לא הייתה תקשורת), הכול בעירבון מוגבל !
שבת בבוקר, כולם עוד ישנים, היום בוקר מעונן, דבר שלא מנע ממני לצאת לשחייה בשש בבוקר, המים נעימים עד חמימים, צריך לזכור שבעת השפל המקום חשוף בטין בוהק האוגר הרבה חום שלאחר מכן משתחרר למים בעת הגאות כך שטמפרטורת הים תמיד נעימה !
ביום שישי יצאנו לבר-בקיו , כרגיל החוף נהדר, אותו מנהל החבר של טוני מנהלת אפריקה אימפקט בזנזיבר, היה נחמד האוכל היה לא רע, ברקודה על האש  קצת אורז וצ'יפס, הכול קצת , כך זה פה , הכול קצת, לפעמים זה לא פשוט.
זוהי ארוחת הבוקר שלנו, חביתה 3 פרוסות לחם,2 פלחי אננס,2 פלחי תפוח , יש גם מנגו, הכול בסיסי ! עם מישהו רעב למשהו נוסף יש אפשרות לעשות דייסת קוואקר, מספיק בהחלט., בפועל לא הורדתי אפילו גרם, למרות השחייה כול בוקר והרכיבה על האופנים,שהם כלי הרכב שלנו לכל מטרה, הכושר הולך ומשתפר !
יום שישי – יום שרות לקהילה היום כל קבוצת המתנדבים העבירה אבנים לבנייה, השתמשנו בידים ובמריצה, היה נחמד ומועיל. 
הקבוצה הישראלית ממש מוצלחת, אנו אנשים שונים לגמרי, אבל יש כבוד הדדי, ועזרה אחד לשני על פי הצורך, אם בעזרה פיזית, אם בהלוואות קטנות, ועד ה"ילדה" שהדפיסה עבורי החומר באנגלית, בשבת ב 10:00 יצאנו לטיול בעיר Ston Town ,בעיקר לשוק, לא אהבתי, עיר !
הכול מאד צנוע כאן. אבל בהחלט מתאים לי , יש ים זמין וטמפרטורה נהדרת, הלימוד והעזרה לקהילה בהחלט תורמים לכך שאני לא מבזבז את זמני, כך שהשילוב מצוין !
מזג האוויר לעיתים חם ולח כ 90% לחות, אני מזיע ללא הפסקה , אבל כך כולם, בכל הפסקה שיש לי אני בים, כך שלא כל כך נורא, מחליפים הרבה בגדים, ובינתיים שרותי הכביסה (הידנית) בסדר גמור ! 
הערב הלכנו לאכול (תמורת 10.000 שילינג = 7$) אצל אחת המורות המקומיות בביתה, דבר המגוון עבורנו את האוכל, מסייע מאד לכלכלת הבית של המארחת, ומהווה חוויה מיוחדת.
יכולתי לכתוב עוד דפים רבים, בסופו של יום יש להגיע להתנסות ולחוות באופן אישי !
לאחר שבועיים בזנזיבר כמתנדב, אין לי ספק , אני עוד אחזור לכאן !
 
גל שהם פברואר 2013
 
 
תעצמו עיניים ותדמיינו:
בוקר, אתם יושבים על חוף הים עם כוס צ'אי חם או קפה טרי, רוח נעימה מלטפת אתכם, המים מולכם בגווני כחול טורקיז, אתם יושבים על החול הרך וצופים בזריחה שמשתרעת על פני כל השמים, מסביב הכל רגוע. אף אחד לא ממהר לשום מקום. המוזיקה האהובה שלכם מתנגנת מהאם פי ומחלחלת לנשמה.
הלב מתמלא באושר לא מוסבר ואתם חושבים שהגעתם לגן עדן.

אז זהו, שלא, הגעתם לג'מביאני !!!!

**************

כבר מהשיחה הראשונה שלי עם נמרוד מ-GO ECO  הרגשתי שאני בידיים טובות. נמרוד עזר לי לבחור את ההתנדבות שהתאימה לי בדיוק וכך בשלהי אוגוסט מצאתי את עצמי במטוס לטנזניה, אפריקה (היחידה מישראל בסבב הזה).
מהרגע שהגעתי לכפר המתנדבים הרגשתי שנכנסתי למשפחה והזמן הוכיח לי שצדקתי.
האנשים שמנהלים את הארגון האפריקאי  מאורגנים בצורה שלא תיאמן, החל מקבלת הפנים החמה וכלה בדאגה אמיתית לכל צרכינו. האנרגיות בכפר המתנדבים טובות וכיפיות וזה הרבה בזכות ה"ביחד" שהם מטפחים. התחושה, שכולם בשביל אחד ואתה בשביל כולם, מובילה את ההתנהלות היומיומית. לדוגמא אם התעכבת בשיעור ואיחרת לארוחה – תמיד ישמרו לך אוכל, תמיד יתנו לך להרגיש רצוי ושייך ושבאמת אכפת להם ממך. זאת תחושה נדירה וחשובה בעיקר שאתה נמצא אלפי קילומטרים מהבית והמשפחה שלך.
ביום השני קיבלתי אופניים ויצאנו לסיור היכרות בבתי הספר המקומיים. סדר היום מתוכנן בצורה חכמה ונוחה: אחרי ארוחת בוקר יוצאים ללמד שתי קבוצות (נערים בני 18-20 וכיתה א') ואז חוזרים לכפר לארוחת צהרים וזמן חופשי של שעתיים בערך. אחה"צ יוצאים ללמד עוד שתי קבוצות (העשרה לאותם נערים מהבוקר וגן ילדים) וחוזרים לארוחת ערב וזמן חופשי.התלמידים לא חייבים לבוא ללמוד. הם פשוט רוצים, מתוך הבנה שידיעת האנגלית תפתח עבורם עולמות חדשים. עובדה זאת מעצימה את חווית ההתנדבות, שכן אתה מרגיש שהתרומה שלך משמעותית וחשובה פי כמה.
בקבוצת הבוגרים איתרתי תלמיד שיודע את החומר אך הביטחון העצמי שלו מאוד ירוד. זאת הסיבה שהוא כבר שלוש פעמים "נשאר כיתה"  ברמה 1. החלטתי להשקיע בו את זמני ונתתי לו שיעורים פרטיים באנגלית וגם בהעצמה עצמית. התוצאות לא אחרו לבוא.... ביום שעזבתי היה לו מבחן והוא חיפש אותי בכל הכפר לבשר לי שהוא עבר! קפצתי משמחה על ההישג. הייתי גאה בו מאוד! למרות שאני כבר לא שם, אני בטוחה שחלק מהדברים נטמעו בו וילוו אותו לתמיד.בקבוצת הגן היתה לי אחריות בלעדית. בליתי שעות בחדר ציוד כדי לארגן פעילות יום יומית לילדים. פיסלנו בחימר, שיחקנו באולינג (מבקבוקי קולה שאספתי), העפנו בלונים מסבון, עשינו הצגות ופוסטר ענק מטביעת כפות הידיים של הילדים. בהתחלה היו בקבוצה שלי  8 ילדים. השמועה שעושים פה כיף פשטה בכל הכפר ובמפגש האחרון שלי איתם היו 45 ילדים !!!
ההתנדבות עושה לך משהו נפלא מבפנים. אתה נותן אך בעצם מקבל כפול.
ברוב בזמן החופשי בילינו כל המתנדבים ביחד. חבורה של אנשים טובים ומדהימים מכל העולם. ביחד צחקנו המון, שיחקנו כדור עף, שחינו ביחד בים, אספנו חוויות מטיולים ומצלילות, מסיבות וריקודים והיו גם שיחות לתוך הלילה, כאלו שמחברות בין שני אנשים מהמקום הכי עמוק של הנפש.
פעם אחת בישלתי להם ארוחה ישראלית (שקשוקה, סלט ישראלי וכו') וזו היתה הצלחה כבירה.
בכלל ישראל היא אטרקציה – המון שאלות על המצב פה, על הצבא, היו כאלו שחשבו שאצלנו הכל חול וגמלים – מסתבר שאנחנו מדינה מאוד ייחודית ומסקרנת.
באחד הימים התקיימה תחרות ריקודים בין המורים והתלמידים. החלטתי לעשות מעשה וללמד את התלמידים שלי את "שאבתם מים בששון". זה היה מחזה הזוי ומצחיק – קבוצה של אפריקאים רוקדים במעגל, אני שרה והם מצטרפים בקולי קלות ב"מים מים מים מים..."
עד היום אני בקשר עם כולם. יש כבר מתנדבים שבאים לטייל בישראל ואני מחכה בקוצר רוח לפגוש אותם.

המסע שלי הוכתר בהצלחה - גם ברמת העזרה לקהילה וגם ברמה האישית. אין ספק שהחוויה המדהימה הזאת תישאר חקוקה בליבי לנצח !!!

מנדי גולד אוגוסט 2013 

 

 

התאחדות הסטודנטים הארצית המועצה הלאומית להתנדבות אונסק''ו רשות הטבע והגנים איסתא